וואו.
בואו פשוט נוציא את זה מהדרך.
כעת, כמה הערות מתאימות. ראשית, אם אתה מתכוון לקרוא למנגינות אחרי מיילס דייוויס, בוצי ווטרס, זורה נייל הרסטון, כמו גם את שאר שושלת היצירה האפריקאית האמריקאית של שיקגו, אתה הרבה יותר טוב לוודא שהוועדות יכולות לרשת את שמותן. לשם כך, ג’מיליה וודס באמת חקר כל אחד מ -12 הנבדקים שלה, כמו גם חיבר כל מנגינה כאילו מנקודת מבטו של אותו אדם. זה יכול להיות אלבום ה- R&B הראשון שכולל ביבליוגרפיה (תרתי משמע – זה בתוויות האונייה)! בדרך כלל אני לא אוהב לשלוח עסקים לפיצ’פורק מכיוון שהעמדת היומרן שלהם מרגיזה ממני את הזבל, אולם הראיון הזה ממש כאן הולך למעקב אחר המסלול עם האלבום המצטיין הזה, כמו גם זה קריאה מצוינת.
כל כך הרבה ראפ/נשמה עכשווי עוסק בעצמי: בומבסט, חשיפה עצמית, התרגשות עצמית, כמו גם לוגי עצמיות. לא האלבום הזה. בטח, גב ‘וודס נמצאת בכל רצועה מכיוון שהאיכות הגבוהה הקולית המדהימה שלה היא הסגנון האופייני לכל שיר, כמו גם נקודת המבט שלה למה שהאמנים האלה עשו זה מה שמעצב כל שיר, אולם זה באמת על גולה. זה קשור לאובדן עצמי באמנות. זה קשור להערכה אמיתית ומשמעותית – לא רק צעקה או “R.I.P.” במהלך דהייה החוצה.
יש הופעות אורח של זמרים חדשים של ג’ק ספיריט כמו סבא כמו גם בוגי.
יכולה להיות שאלה שזו תהיה אחד האלבומים הטובים ביותר של השנה.
מוֹרֶשֶׁת! מוֹרֶשֶׁת! מאת ג’מילה וודס
